גנגליון הינו ציסטה מלאה בנוזל צמיגי אשר מופיע באזור גב שורש כף היד, בכף היד עצמה ובמעטפת הגידים או באצבעות. הגנגליון שכיח מאוד והוא עשוי להתפתח באיטיות במשך חודשים או להופיע בפתאומיות ולגדול ולסגת לסירוגין. צורתו של הגנגליון אינה אחידה והוא עשוי להיות רך או קשה ובמקרים רבים הוא אף יכול להכאיב. במאמר זה נעסוק בהרחבה במאפייני התופעה ודרכי הטיפול.
גנגליון הוא ציסטה שפירה מלאה בנוזל צמיג שמקורו ברקמה הרכה בכף היד. היא מופיעה בד״כ בסמיכות לקופסית המפרק, הגיד או מעטפת הגיד. הגנגליון יכול להופיע בפתאומיות או להתפתח במשך חודשים. המיקום השכיח ביותר לגנגליון הוא בצד הגבי של שורש כף היד. אבל מופיע גם בצד הכפי של שורש היד, במעטפת הגידים מכופפי האצבעות ובמפרקי האצבעות המרוחקים.
גנגליון
גנגליון נפוץ במיוחד בקרב נשים בגילאי ה-20 עד 40, אך הוא עשוי להופיע גם בקרב גברים וילדים. במחקר הרפואי טרם נמצאה הסיבה המדויקת הגורמת להתפתחות הגנגליון, ולא נמצא קשר בין סוג פעילות ספציפית. הפרקים והגידים מכילים נוזל מקומי, וכאשר הנוזל דולף נוצרת הציסטה מחוץ לגיד או לפרק. הציסטה היא שמכילה את הנוזל וככל שחולף הזמן הוא הופך לסמיך יותר.
הגנגליון היא הגידול השפיר השכיח ביותר בכף היד ובאצבעות. כפי שציינו, מדובר במעין שקיק המלא בנוזל צמיג שיכול להפוך לנוקשה כמו גולה. מדובר על גידול שפיר המשתנה בגודלו והציסטה יכולה לתפוח לאחר מאמץ ולסגת בהדרגה בהמשך.
מהם התסמינים המעידים על גנגליון?
התסמינים השכיחים הקשורים לגנגליון הם שינוי במראה של כף היד, כאבים או אי נוחות עקב לחץ על הרקמות שמסביב, יד רדומה וחולשה בהנעת שורש כף היד בשל הכאבים.
גורמים מעורבים
הסיבה המדויקת להופעת גנגליון אינה ידועה. יותר מ-70% ממקרי הגנגליון הם בקרב נשים בעשור השני עד הרביעי בחייהן. 10% מהמקרים נגרמים בעקבות חבלה מקומית. לא הוכח קשר בין תעסוקה מסוימת או פעילות ספציפית להתפתחות גנגליון.
לאחר שהגנגליון מתבסס, הנוזלים יכולים רק להיכנס לתוכו ואינם יכולים לעבור חזרה אל תוך המרפק. כפי שציינו, הגורם הישיר להיווצרות הציסטה אינו ברור אך במקרים רבים הדליפה מתרחשת לאחר דלקת פרקים או פציעה אחרת ויתכן שראומה מקומית מעורבת בנטייה לפיתוח גנגליון במקום. הגנגליון עם הופעתו, בדרך כלל אינו גורם אי נוחות, כאב או הגבלה בתנועה.
סיבוכים
כאשר הגנגליון גדל הוא יכול להסב כאב או אי נוחות כאשר הוא יוצר לחץ על הרקמות הסמוכות. הדבר יכול להיות מלווה גם בחולשה ובקושי להניע את שורש כף היד כתוצאה מהכאבים. במידה והציסטה אינה מטופלת, במקרים נדירים, כאשר היא מופיעה בתעלה האולנרית או הקרפלית היא עשויה לגרום לתחושת נימולות בכף היד, חולשה או כאב ואף שיתוק של שרירי העצב במקום.
אבחנה
רופא כף יד מומחה יעשה בדיקה גופנית ולעיתים יפנה לבדיקת אולטרה-סאונד או MRI לפי הצורך, כדי לקבל אבחנה מדויקת ולשלול מצבים אחרים.
במרבית המקרים רופא המשפחה יכול לאבחן גנגליון מבלי להידרש להדמיה, על בסיס הבדיקה הגופנית ועדות המטופל ובהתאם למראה ולמיקום האופייניים לציסטה. עם זאת, כאשר קשה להגיע לאבחנה חד משמעית, ניתן לבצע בדיקת אולטרסאונד או MRI על מנת לבדוק אם מדובר בגנגליון או בגוש מסוג אחר שאינו מכיל נוזל.
טיפול בגנגליון
במרבית המקרים של הופעת גנגליון, הוא יחלוף מעצמו מבלי להצריך טיפול, והרופא עשוי להמליץ להמתין ולעקוב אחר התפתחות הגנגליון. כאשר גנגליון מלווה בכאב ואי נוחות, ניתן להיעזר בסד תומך לשורש כף היד. הסד מייצב את שורש כף היד ובכך מפחית את טווח התנועה ומונע את הכאב. ככל שהמטופל צעיר יותר, כך ישנו סיכוי גבוה יותר שהגוש יעלם עצמונית.
טיפול שאיבה או ניתוח
כאשר הציסטה לא עוברת מעצמה וקיים צורך בטיפול רפואי, ניתן לבצע שאיבה של תכולת הגנגליון על ידי מחט. בדרך כלל שאיבה שכזו תקטין או תעלים את הגוש, במיוחד כאשר הגנגליון קשור בגיד ולא במפרק. בגנגליון המופיע בפנים כף היד לא תמיד כדאי לבצע שאיבה במחט מכיוון שזו עלולה לפגוע בעורק הרדיאלי ויהיה צורך לבצע ניתוח להסרת הגנגליון וניקוי של המפרק.
טכניקות לניתוח
ניתוח להסרת גנגליון מתבצע בהרדמה מקומית או אזורית ובמסגרת ההליך הרופא מבצע הסרה של הציסטה ממעטפת המרפק או השריר בשלמותה, בדרך כלל, יחד עם הגבעול שמחבר את הגנגליון למעטפת של הגיד ממנה הוא צמח. הניתוח יכול לבצע בשיטה פתוחה או בשיטה ארטרוסקופית, בה מתבצעים חתכים זעירים ודרכם מוחדרים כלים שונים ומצלמה.
לקראת ההליך
הבחירה בין שיטות הניתוח השונות וסוג ההרדמה נעשית בהתאם למצב הציסטה, העדפות המטופל ומצבו הרפואי. טרם ביצוע ההליך הרופא יברר עם המטופל על אפן התפתחות הגנגליון, משך הזמן ומידת ההישנות, כמו גם חומרת התסמינים. טרם ההליך מבוצעת בדיקה גופנית הממוקדת בציסטה ובמפרק בה הוא מעורבת. לקראת הניתוח המטופל נדרש לצום בן 6 שעות.
התאוששות והחלמה
בדרך כלל ניתן להשתחרר הביתה כבר ביום הניתוח. אזור הניתוח עשוי לכאוב מעט ולהישאר נפוח בימים הראשונים שלאחר ההליך. במידת הצורך ניתן להפחית את הנפיחות על ידי שמירה על גף מורם באמצעות מתלה ולבצע טיפולי פיזיותרפיה כחלק מהשיקום שלאחר הניתוח במטרה לזרז את ההחלמה.
סיבוכים אפשריים
ניתוח הסרה של גנגליון נחשב לפרוצדורה קטנה שהסיבוכים ממנה אינם נפוצים במיוחד. חלק מהמטופלים עשויים לחוש תחושת נוקשות או כאב במפרק או בשריר לאחר הניתוח. גם לאחר הניתוח ישנו סיכון לחזרה של הגנגליון וישנם אזורים מסוימים בהם הסיכוי לחזרתיות גבוה יותר. הערכה טרום ניתוחית יסודית מאפשרת להותיר את הסיכונים ברמה הנמוכה ביותר האפשרית.
לטפל בגנגליון עם הופעתו
בדרך כלל (בעיקר בקרב ילדים) ימליץ רופא כף יד על מנוחה ומעקב אחר הגנגליון ללא טיפול ובצפייה שהגנגליון ייעלם מאליו. במקרים אחרים ניתן לשאוב את תכולת הציסטה בעזרת מחט לאחר הרדמה מקומית. לעיתים יש צורך בכריתת הגנגליון בניתוח פתוח. מדובר בניתוח קל ביותר המאפשר חזרת היד והאצבעות לפעולה זמן קצר לאחר לניתוח.
לסיכום הנושא, גנגליון עשוי להופיע באזורים שונים של כף היד והגורמים להופעתו אינם ברורים. במרבית המקרים הוא עשוי להיעלם לבדו ולהפריע רק מבחינה אסתטית אך מומלץ להיוועץ עם רופא המשפחה כבר עם הופעתו הראשונית. כאשר ישנו כאב ואי נוחות וכאשר נוכחות הציסטה מפריע למטופל מבחינה אסתטית ניתן לבצע שאיבה או ניתוח הסרה בשיטות השונות.
