דלקת מפרקים שגרונית (ארטריטיס ראומטואידית) היא מחלה כרונית של דלקות במפרקי האצבעות הפוגעת בכ 1% מן האוכלוסייה בד״כ בגילאי הביניים ( 40 שנה) והיא עולה בשכיחות בגילאים המבוגרים יותר ונפוצה יותר בקרב נשים ביחס של 1:3 לעומת גברים. מחלה זו נמנית על קבוצת המחלות האוטואימוניות.
התסמינים המחלה כוללים כאב, נוקשות של המפרקים ונפיחות והדלקת פוגעת בעיקר במפרקים הקטנים בכפות הידיים והרגליים ובמקרים מסוימים במפרקים גדולים יותר כמו, הכתפיים, הברכיים ופרקי הירכיים. בקרב מי שסובל ממחלה אוטואימונית כמו דלקת מפרקים שגרונית מערכת החיסון שולחת נוגדנים למפרקים אשר תוקפים את אזור המפרק. על הדלקת, מאפיינה והטיפול בה במאמר שלפניכם.
מערכת חיסונית מבולבלת
באופן טבעי מערכת החיסון מייצרת נוגדנים התוקפים חיידקים ונגיפים ובאופן זה היא מסייעת לגוף להילחם בזיהומים. מערכת החיסון בקרב מי שיש לו דלקת מפרקים שגרונית מבולבלת היא תוקפת את התאים הבריאים בגוף וכתוצאה מכך גורמת לדלקת במקומות שהיא תוקפת. הדלקת מתרחשת בדופן הפנימית של המפרק וכאשר היא הופכת לכרונית, הסינוביום במקום מתעבה.
הרס המפרק
עם התקדמות המחלה, הסינוביום למעשה נדחף פנימה לתוך המפרק והוא יכול להרוס את הסחוס ואף את העצם שבתוך המפרק. כתוצאה מכך מבנה המפרק עצמו משתנה ועם הזמן נחלשים השרירים, הרצועות והגידים אשר תומכים ומייצבים את המפרק. תהליך זה עשוי להוביל לכאב חזק יותר, להרס פונקציונלי של המפרק וקשיים בהפעלת המפרק באופן תקין.
גורמים תורמים
הסיבה המדויקת לכך שמערכת החיסון מתבלבלת ותוקפת את המפרקים אינה ברורה אך ישנם גורמים העשויים להגביר את הסיכון להתפתחות המחלה. דלקת מפרקים שגרונית יכולה להתפתח בכל גיל, אך הסבירות להופעתה עולה עם הגיל, במיוחד סביב גיל 60. המחלה נפוצה יותר בקרב נשים מאשר בקרב גברים ויתכן ולהורמון המין הנשי אסטרוגן ישנו תפקיד בהתפתחותה.
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה אוטואימונית שבה הגוף, מסיבות לא ברורות, תוקף את עצמו. ביסוד המחלה טמון הפרופיל הגנטי של האדם גנים מסוימים אך בנוסף לנטייה הגנטית יש לעתים מעורבות גם של גורמים סביבתיים (נגיף או חיידק) או הורמונליים המעוררים את התפרצות המחלה.
עישון ומשקל יתר
למרות שלא ברור הגורם הספציפי להתפתחות דלקת מפרקים שגרונית למחלה נמצא קשר לגנטיקה משפחתית. הימצאות גנים מסוימים בחומר הגנטי של האדם מעלה את הסבירות לפיתוח הדלקת ולגנים אלה יכולה להיות תרומה גם להחמרה של הדלקת, בעיקר לאחר חשיפה לגורמים סביבתיים מעלי סיכון כגון, עישון, השמנת יתר, מתח נפשי ומחלות חניכיים.
תסמינים נפוצים ומוקדמים
הדלקת פוגעת במפרקי שורש כף היד ומפרקי האצבעות. התסמינים הבולטים הם כאב וקישיון בוקר המשתפר במהלך היום. עם התפתחות המחלה, חלה הגבלה בתנועות כף היד ובשלבים יותר מתקדמים גם עיוותים במפרקים.
ברוב המקרים, התסמינים של דלקת מפרקים שגרונית מופעים בהדרגה ויכולים לעבור שבועות או חודשים לפני שהם מפריעים במהלך היום יום. תסמינים מוקדמים יכולים להיות כאבי שרירים, עייפות, חום נמוך, רדימות ועקצוץ בידיים וירידה במשקל. בדרך כלל תסמינים אלה יופיעו עוד לפני שהמטופל חש נוקשות או כאבים במפרקים.
תסמינים מאוחרים יותר
עם הזמן דלקת מפרקים שגרונית עשויה לגרום לתסמינים חמורים יותר לרבות, כאב במנוחה ובתנועה, נפיחות וחמימות של המפרק לצד רגישות מוגברת במקום. בנוסף המטופל עשוי לחוות תחושת עייפות ואנרגיה נמוכה, ירידה בתיאבון וקישיון בוקר. מדובר על נוקשות של המפרקים שיכולה להימשך גם יותר מחצי שעה, במיוחד אחר מנוחה ארוכה וכאשר מתעוררים בבוקר.
מטרת הטיפול בדלקת
מחלת דלקת מפרקים שגרונית שחיכה יחסית באוכלוסייה וגורמת לסבל רב ובעיות תפקודיות לסובלים ממנה. חשוב לאבחן ולהתחיל טיפול מתאים בזמן, על מנת שלא לסבול ממגבלות גופניות חמורות. הטיפול בדלקת נועד להגיע לרמת פעילות נמוכה של המחלה ואף להפוגה זמנית. הטיפול הניתן כולל מספר תכשירים סינתטיים וטיפולים ביולוגיים, כמו גם סטרואידים במינון נמוך.
מאפייני הדלקת
דלקת מפרקים שגרונית היא מחלה שכיחה הפוגעת בכ-1% מהאוכלוסייה. הדלקת מתאפיינת בתהליך דלקתי רב מפרקי, בדרך כלל סימטרי, כאשר המפרקים הקטנים של אצבעות הידיים ורגליים מעורבים בה בשכיחות גבוהה יותר. רוב החולים מפתחים בנוסף דלקת גם במפרקים אחרים כגון פרקי ירכיים, ברכיים, כתפיים, מרפקים וקרסוליים ויידרש טיפול גם לכך.
מחלה חוץ מפרקית
מי שסובל מדלקת מפרקים שגרונית יכול במקרים רבים לסבול מבעיות במערכות נוספות הגורמות לדלקות עניים או יובש בעניים, פגיעה בעצבים בגפיים ובחוט השדרה לאחר הצטברות לחץ ישיר על העצבים השונים בידי התהליך דלקתי. מערכות נוספות שעשויות להיפגע אך בתדירות נמוכה יותר הן הלב, הריאות ודרכי העיכול ולעיתים יידרש מרכיב טיפולי נפרד בעבורם.
אבחון וזיהוי
האבחון של דלקת מפרקים שגרונית נעשה בעזרת הסיפור הקליני של המטופל, ממצאים של בדיקה הגופנית המעידים על תהליך דלקתי סימטרי במפרקים ובדיקות מעבדה המצביעות על עליה בשקיעת הדם ומדדים אחרים של הדלקת. בקרב כ-70% מהחולים, ניתן לאתר בדם את הנוגדן שהוא "הגורם השגרוני" המאשר את האבחנה בחולים עם תמונה קלינית.
האבחון של דלקת מפרקים שגרונית נעשה בידי רופא מומחה לכף יד ומתבסס על ההיסטוריה הרפואית של המטופל, על ממצאי הבדיקה הגופנית ועל בדיקות מעבדה. צילומי רנטגן של המפרקים חשובים אף הם לאבחון המחלה ולמעקב אחריה.
הדמיה ברטנגן
אמצעי הדמיה כמו צילומי רנטגן של המפרקים היכולים לתרום לאבחנה מדויקת ולהצביע על קצב התקדמות המחלה. קריטריונים אבחנתיים נוספים הם, מעורבות מפרקי כפות הידיים, נוקשות בוקר מעל לשעה, מעורבות של מעל ל-3 מפרקים, קשרית ראומטואידית, דלקת מפרקים סימטרית ושינויים רנטגניים טיפוסיים. מספיק לזהות 4 קריטריונים אבחנתיים מתוך 7.
טיפול
הטיפול בשלבים הראשונים של המחלה נעשה בבנוגדי דלקת ובתרופות לשיכוך כאבים, בד בבד יופנה החולה למכון לריפוי בעיסוק להתקנת סדים, להדרכה ולהפעלה, ולמכון פיזיותרפיה לחיזוק השרירים ולשמירה על טווח תנועה. אפשר לשלב בטיפול הזרקות של סטרואידים לתוך המפרקים, הגורמים בדרך כלל להטבה מהירה. במקרה שהדלקת מתקדמת יש לעיתים צורך בניתוח, שנועד להפחית את הכאב, לשפר את התפקוד של מפרקי כף היד ולסייע לחולה לחזור ולעשות פעולות יום-יומיות.
דלקת מפרקים שגרונית
לסיכום הנושא, במאמר זה עסקנו בהרחבה במאפיינים של דלקת מפרקים שגרונית ודרכי הטיפול בה. כפי שציינו, ישנם תסמינים מוקדמים אך במקרים רבים האבחנה והזיהוי נעשים רק עם התקדמות המחלה והופעת התסמינים הקשים יותר. חשוב לבצע זיהוי ואבחון בזמן על מנת להתחיל טיפול טרם פגיעה נרחבת יותר והתרחבות של הדלקת למקומות נוספים.
