מחלת דופיטרן (על שם הכירורג הצרפתי גיום דופיטרן Dupuytren מהמאה ה- 9 ) היא עיוות בכף היד הפוגע בתפקוד היומיומי שלה. המחלה נובעת מהתעבות פתולוגית של ריקמת החיבור העוטפת את גידי כף היד. היא מתחילה לרוב בזרת ובקמיצה ומתפשטת לאורך שנים לשאר האצבעות ולכל כף היד, עד שהאצבעות "מתכווצות" ואי אפשר ליישר אותן.
תסמינים ואבחון
סימן ראשוני למחלה הוא התעבות העור באצבעות, בדרך כלל הקמיצה והזרת. בהמשך עשויה להופיע רקמה תת-עורית הנמתחת מכף היד לכיוון האצבעות ועם הזמן היא מתכווצת ו"מושכת" את האצבעות הפגועות לכיוון כף היד. ההתכווצות מלווה לעיתים בעקצוץ. המחלה שכיחה יותר בקרב גברים, ויכולה לפגוע בשתי הידיים. האיבחון נעשה בשיטוח כף על משטח ישר לבחינת היכולת של החולה להצמיד את כל שטח כף היד למשטח.
טיפול שמרני
הטיפולים השמרנים מתאימים למקרים קלים בראשית המחלה והם כוללים הזרקת סטרואידים וחומרים שמפרקים את סיבי הקולגן ומשחררים את ההתכווצות.
התערבות ניתוחית
בשלבים מתקדמים כשהמחלה פוגעת בתפקוד כף היד יש שתי שיטות טיפול:
טיפול זעיר פולשני
יצירת חתך קטן והכנסת מחט המפרידה את רקמת החיבור מהגידים. היתרונות הם צלקת קטנה החלמה מהירה אפילו ללא כל צורך בריפוי בעיסוק. אבל קיים חשש לפגיעה בגידים או בעצבים תחושתיים של כף היד.
ניתוח פתוח
שבו משחררים את כל הגידים על ידי הסרה או חיתוך של רקמת החיבור. היתרון הוא שיפור גדול יותר בתנועת האצבעות לעומת שיטת המחט. אבל משך ההחלמה ארוך ומצריך שיקום ממושך בריפוי בעיסוק.
