שברים באצבעות הם השברים השכיחים ביותר בכף היד, בעיקר בקרב גברים בני 40-10. כל האצבעות (מלבד האגודל) בנויות מעצם מסרק אחת ומשלושה גלילים המחוברים זה לזה במפרקים. שברים תוך-מפרקיים ושברי גליל נובעים מחבלות סיבוביות, מחבלות מעיכה או תלישה. הפגיעות באצבעות האגודל והאמה שכיחות יותר כי הן חשופות יותר בזמן מלאכת כפיים. שברי קצה נובעים לרוב ממעיכה של הגליל המרוחק באזור הציפורן, למשל במקרים של מכת פטיש על הציפורן.
תסמינים ואבחון
התסמינים המעידים על שברים בגלילי האצבעות הם: נפיחות, כיחלון, כאב בהנעת האצבע, הגבלה בתנועות המפרקים הבין-גליליים ועיוות צורה של האצבע. בכל מקרה של חבלה באצבעות המלווה בתסמינים האלה כדאי לפנות לרופא מומחה לכף יד לבדיקה ידנית ולבדיקת דימות (צילומי רנטגן) להערכה ואבחון מידת הנזק ולהתערבות מהירה ומדויקת כדי למנוע פגיעה בלתי הפיכה בתפקוד היד. איחור באבחנה, או אבחנה לא נכונה, יכולים לגרום למוגבלות ולכאב באצבע וביד.
הטיפול בשברים בעצמות המסרק והגלילים
שברים יציבים ללא תזוזה של חלקי השבר, מקובל לקבע לתקופה של כשלושה שבועות לאורך האצבע או בסדי אלומיניום המותאמים לגודל החבלה. יש חשיבות לקיבוע רק של האצבעות הפגועות כדי למנוע הגבלה בתנועה של האצבעות הבריאות. שברים בצוואר המסרק מטופלים בקיבוע וחבישה מרופדת או בסד גבס למניעת כאב. שברים מורכבים יותר שאינם יציבים, הגורמים לעיוות ציר האצבע, שברים תוך-מפרקיים עם תזוזה, או שברים פתוחים – נהוג לקבע במסמרים, ברגים, ומקבעים חיצוניים. שברי עצמות המסרק והגלילים עם תזוזה דורשים לעיתים ניתוח לתיקון השבר. גם שברים תוך-מפרקיים של בסיס עצם המסרק באגודל יש צורך לקבע בניתוח.
איך למנוע סיבוכים
שבר שלא אוחה כהלכה עלול להתחבר במנח לא תקין של האצבע – ולגרום לעיוות ולהפרעה בתפקוד התקין של היד. שברים במפרקי האצבעות שמתאחים בעמדה לא נכונה עלולים לגרום לשחיקה של הסחוס במפרק, לכאבים ולהגבלה בתנועה. לעיתים יהיה צורך בניתוח לתיקון העיוות. במקרה של קיבוע ממושך של יותר מ- 4 שבועות יש חשש להגבלה בתנועת המפרקים הקטנים של האצבעות עקב הידבקויות של גידים או מעטפות המפרקים.
